ספר שמן משחת קודש, פירוש על פי הקבלה על מגילת שיר השירים, ובסופו ‘שושנת המלך’ פיוטים קבליים לשבתות ולמועדים על הגאולה, מאת רבי שלמה מולכו [בן רבי דוד ומצאצאי רבי שלמה מולכו שמסר את נפשו על קידוש ה’ בפורטוגל בתקופת האינקוויזיציה, מגדולי קהילת סלוניקי, עלה לירושלים והיה מיושבי ישיבת בית א-ל, תלמידו של רבי חיים דילרוזה], עם הסכמתו של המהרי"ט אלגזי ורבי יעקב חזן – מהדורה ראשונה שאלוניקי תקל"ט | 1779. [6], רפה דף. קרעים והדבקות משוקמים מקצועית – במספר מקומות עם פגיעות בטקסט. כרוך מחדש בכריכה עם שדרה ופינות עור עם הטבעת זהב. כתמים.
בעמוד האחרון חותמת בעלות של רבי
"שמעון צבי הורוויץ ירושלם". בשער חתימת בעלות:
"הק’ אליעזר בלאאמו"ה יוסף בנימין זללה"ה בערגמן". לאורך הספר
הגהות קבליות ותיקונים רבים בכתב ידם של רבי אליעזר ורבי שמעון צבי וכתב יד נוסף שלא זוהה. חותמת בעלות נוספת של המקובל החסידי הרה"ח רבי מרדכי משה קרפמן. בדף מ’ ע"א רישום בכתב יד
"למדרש מנחם ציון" – בכתב ידו של רבי יוסף זונדל מסלנט.
רבי אליעזר ברגמן (תקנ"ט – תרי"ב) ממייסדי כולל הולנד ודויטשלנד (הו"ד בשם המוכר יותר), ומבוני היישוב הישן בירושלים. נולד בהיידנהיים שבבוואריה (גרמניה) לרב העיר רבי יוסף בנימין בן הרב אליעזר ברגמן. בהיותו בן שבע עשרה למד בחברותא עם בעל ה’ערוך לנר’ ויחד עם רבי יצחק דב במברגר ורבי נתן אדלר (השני), לימים אב"ד לונדון, בישיבת וירצבורג המפורסמת תחת הנהגתו של רבי אברהם בינג רב המדינה. כל ימיו היה פעיל מאד במצוות ישוב ארץ ישראל ואף ערך בשנת תקפ"ח מסע בקרב ערי גרמניה לעורר על הנושא, בשנת תקצ"ה עלה לארץ ישראל והגיע לצידון. שאיפתו הגדולה הייתה להקים קהילה ליוצאי גרמניה במקום, אך משום מה כעבור ארבעה חודשים עבר לירושלים, בהמשך התמנה לשד"ר כולל הו"ד (הולנד דייטשלנד) ונסע מספר פעמים בשל כך למערב אירופה, על ביקורו בבית אנשיל רוטשילד בפרנקפורט סופר ע"י עד ראיה "כאשר אך באה השמועה כי רבי אליעזר ברגמן בא מירושלים דרך מיינץ לפרנקפורט, נועדו פרנסי ונכבדי הקהלה לצאת לקראתו במרכבות ובסוסים לקבל פניו כחצי שעה מחוץ לעיר, והביאוהו בכבוד גדול אל בית אחד מעשירי הקהלה". מעבר להיותו עסקן וסוחר אריגים, היה הרב ברגמן למדן מופלג ומאות גיליונות חידושי תורה שכתב מצויים בידי צאצאיו. הוא התכתב בענייני הלכה עם רבים מגדולי דורו, כמו ה’כתב סופר’ רבי ישראל משקלוב, אותו הוא מכנה בתוארים מופלגים בספרו ‘בהר יראה’, ידידו בהנהגת כולל הו"ד רבי יהוסף שוורץ ועוד. בנוסף היה חבר במועצה הגדולה שהוקמה על ידי הרב משה מגיד, מנהיג עדת האשכנזים בירושלים.
המקובל רבי שמעון צבי הורביץ (תר"ל – תש"ז), תלמידו של רבי יצחק מוואלוזין. ממייסדי ישיבת המקובלים האשכנזית ‘שער השמים’. היות ולפי דעת חכמי הקבלה, עשרת השבטים יתגלו לפני הגאולה השלמה, רבי שמעון צבי נשלח בשנת תרנ"ט לאסיה מטעם מקובלי ירושלים מכל העדות לחקור את הנושא. במשך כשנתיים כשהוא הולך ברגל או רכוב על גבי גמל, הוא גילה שרידים של יישובים יהודים במקומות נידחים המנותקים משאר העולם. ואף הרחיק נדוד עד טיבט, אזי שלטונות הודו חשדו בו שמניעיו פוליטיים, ולכן נאלץ להפסיק את המסע. את חוויותיו במסעו העלה על הכתב בספרו ‘קול מבשר’ שיצא לאור בשנת תרפ"ג.
רבי זונדל מסלאנט (תקמ"ו – תרכ"ה) מייסד תנועת המוסר ורבו של רבי ישראל מסלנט. דיין של העדה האשכנזית בירושלים. למד בישיבת וואלוזין המפורסמת מפי רבי חיים מואלוז’ין, לאחר פטירת רבו, עבר לפוזנה ללמוד מפי רבי עקיבא איגר, את דרכי לימודו ושיטתה היחודית. לרבינו הייתה גם ידיעה רבה בתחום ההנדסה, ובקיאות רבה בחשבון. כמו כן שלט בשפות רבות והיה בקיא בהיסטוריה הכללית והיהודית. הוא התעניין בדקדוק ובמסורה, חיבר כללים שונים בדקדוק, המתאימים לכללי הדקדוק של הגר"א. רבי זונדל העריך מאוד מקצוע זה, מפני שראה בו כנראה צורך בהבנה מדויקת בלימודים. בכל ספרי ‘חורבת רבי יהודה החסיד’ מקום תפילתו של רבינו היה נוהג הוא לכתוב, "למדרש מנחם ציון" כפי שניתן לראות בעותק זה.
