סט שלם תלמוד בבלי בכריכות מקוריות – ברלין תרכ"ב-תרכ"ח | 1862-1868 עם הזיוף הנוצרי החמור במסכת שבת והשלמות צנזורה בכתב יד
סט שלם תלמוד בבלי, בהוצאת רבי נחמן אברהם גולדברג, בדפוסו של המומר יוליוס זיטטענפעלד – בערלין תרכ"ב תרכ"ח | 1862-8. שערים עיקריים בדיו אדומה. ס"ה 12 כרכים המכילים את כל מסכתות הש"ס, להלן הפירוט:
1. ברכות: תרכ"ד | 1864 שער קרוע לאורכו. משניות זרעים: תרכ"ה | 1865.
2. שבת: תרכ"ד | 1864. עירובין: תרכ"ה | 1865.
3. פסחים: תרכ"ב | 1863. ביצה: תרכ"ג | 1863. חגיגה: תרכ"ג | | 1863. מועד קטן: תרכ"ג | 1863. כרך זה מפורק לחתיכות.
4. ראש השנה: תרכ"ה | 1865. יומא: תרכ"ז | 1867. סוכה: תרכ"ז | 1867. שקלים: תרכ"ז | 1867. תענית: "תרכ"ה | 1865.
5. יבמות: תרכ"ב | 1863(?) שער מנותק ופגום בחלקו. כתובות: תרכ"ב | 1862. קידושין: תרכ"ב | 1862.
6. גיטין: תרכ"ב | 1862. נדרים: תרכ"ג | 1863. נזיר: תרכ"ג | 1863. סוטה: תרכ"ב | 1862.
7. בבא קמא: תרכ"ה | 1865. בבא מציעא: תרכ"ב | 1862.
8. בבא בתרא: תרכ"ה | 1865. עבודה זרה: תרכ"ז | 1866.
9. סנהדרין: תרכ"ה | 1865. שבועות: תרכ"ו | 1865. עדיות עם מסכתות קטנות: תרכ"ו | 1866. מכות: תרכ"ז | 1867. הוריות תרכ"ו | 1866.
10. זבחים: תרכ"ז | 1867. מנחות: תרכ"ז | 1867. בכורות: תרכ"ח | 1868.
11. חולין: תרכ"ה | 1865. תמורה: תרכ"ז | 1867. ערכין: תרכ"ז | 1867. כריתות: תרכ"ח | 1868. מעילה: תרכ"ח | 1868.
12. נדה: תרכ"ח | 1868. דפים בצבע שונה ונאה. משניות טהרות: תרכ"ח | 1868.
במהדורה זו נוצרה הונאה זוועתית, במהלך ההדפסה של מסכת שבת התגנב המומר ראש המסיתים בברלין ד"ר ביעזענטאל שר"י אל חדר הגלופות, תוך ניצול תמימותו של החרש העוסק במלאכה, ואמר לו שנפלה טעות בדף ל"א שם עוסקת הגמרא בשאלות שישאל כל אדם בבוא יומו, ובמקום "ציפית לישועה" צריך להשמיט את האות "ה" מה שיוצא "ציפית לישוע" רח"ל. אודות ההשלכות של מעשה נתעב זה ראה להלן.
במסכת סנהדרין מופיעה השלמה בכתב יד של השמטת הצנזור.
כריכות מקוריות נאות עם שדרות עור, משופשפות. כתמים ופגמים, דפים מנותקים, קרעים במספר מקומות עם פגיעות בטקסט, לא נבדק לעומק עם חסרים דפים, מצב כללי בינוני-טוב.
במאמר "צלם בהיכל" בספר עלבונה של תורה מאת שפ"ן הסופר (שמואל שרגא פייגנזון)
"בשנת תרכ"ד בעת הדפסת הש"ס בבלי בברלין בדפוס המומר זיטטענפעלד הוצאת ר"נ גאלדבערג, התגנב ראש חברת המסיתים בברלין המומר הד"ר ביעזענטאל אל חדר השטערעטיפי בדפוס הנ"ל בעת הדפסת מסכת שבת דף ל"א, ויאמר אל חרש השטעראטיפי כי המגיה טעה במלת 'צפית לישועה' בה"א יתירה שצ"ל 'לישוע' והרים את הה"א מסוף התיבה, ויצו להרחיב מעט את המלות לבל יהי ניכר החלל של הה"א המורם, ויצו על חרש השטערעאטיפ להסתיר הדבר מהמו"ל רנ"ג הנ"ל לבלי ירע להמגיה בעד שגיאתו. ויהי כבוא הכרך שבת לווילנה, ואתבונן על הדפסתו והנה נקרה לפני הדף הנ"ל, והנה המלות 'צפית לישוע' מנקרות את עיני, וכתבתי תיכף לרנ"ג הנ"ל את הזיוף הנ"ל, ויחקר הדבר ונודע מי שעשה את הנבלה הזאת! האיש הגדול מאד לחברת המסיתים אחד מחכמיהם הגדולים ולא בוש לעשות נבלה כזו במרמה בעזרת כמה שקרים! ולהמו"ל רנ"ג גרם גזל גדול להדפיס ארבעת אלפי דפים מתוקנים יושלחנו לכל קוני הש"ס. האין זאת חרפה לכל החברה לעשות נבלה כזו לשם משיחם! ומי יודע כמה זיופים עשה המזייף הנ"ל בש"ס ההוא? כי היה לו מהלכים בדפוס הנ"ל יען שזיטטענפעלד המדפיס גם הוא מומר, ונקלה לו להטיל זיופים בש"ס. אבל היחדוך רמיה צידו? בימצא איש אחד בכל עם ישראל שיצפה לישוע הנוצרי שהוחזק לכל ישראל שלא היה רק מסית ומדיח? והכל יתלו חסרון ההוא בטעות הדפוס".
