ספר טיב גיטין וקידושין על שמות אנשים ונשים בגיטין מאת רבי אפרים זלמן מרגליות – דפוסי רוסיה פולין – חסר מקום ושנת דפוס.
בדף הפורזץ ובין דפי הספר נמצאים
הגהות בכתב יד קודשו של רבי זונדל מסלנט תלמיד רבי ישראל סאלנטער "פה שלישי להגר"א". חתימה מזרחית נוספת בדף השער של רבי דוד בן שמעון מירושלים המכונה הדב"ש.
נזקי עש, מצב בינוני טוב.
הגאון רבי יוסף זונדל מסלנט (1786 – 1865), היה חמיו של ר' שמואל סלאנט ותלמידו של ר' חיים מוולוזין. היה מייסד תנועת המוסר ורבו של ר' ישראל מסלנט שכתב עליו "משפט לימודו העיקרי היה בעיון הנצרך לו למעשה, לימוד הגמרא, ה"בית יוסף" וכל האחרונים בעיון. וביותר העיון הגדול בביאורי הגר"א ז"ל. וכשלמד סעיף השולחן ערוך… היה הציור לפניו כמו שבא הדין לפניו למעשה. ועיין וחקר היטב משפטו עד אשר העמידו לפסק ניצב. ואז חקר פעמים רבות עד שהיו בידו כמונח בקופסה. וכן כל לימודו בתנ"ך, גמרא, מדרשים וזוהר- היסוד לחפש ידיעת המעשה". חתנו ר' שמואל סלאנט כתב עליו. "כרב גדלו במידות – כך גודלו בתורה, וכרוב בקיאותו בנגלה, כך הייתה בקיאותו בנסתר. היה גדול הדור בתורה כמו במידות, אלא בענוותנותו הגדולה והנפלאה עלה בידו להעלים את גדולתו מבני אדם" באחרית ימיו שימש כמורה הוראה של העדה האשכנזית בירושלים.
הרב דוד בן שמעון – הדב"ש [תקפ"ד – תר"מ, -1826 1879], בגיל 28 עלה הרב יחד עם משפחתו ממרוקו לארץ ישראל, בבואו לירושלים מצא הרדב"ש את קהילת המערביים במצב של עוני, דלות ומחסור. הרב החל לארגן את הקהילה המערבית, וייסד עדה עצמאית המנותקת מוועד העדה הספרדית בירושלים בשם ועד העדה המערבית בירושלים. למרות רצונו להישאר נחבא אל הכלים, כשהגיע לירושלים נודע שמו בגלל מעשה שהיה. כאשר ר' יהודה פאפו, בנו של מחבר הספר 'פלא יועץ', חלה במחלה אנושה, באו חכמי העיר לבקרו ולחולה היה קשה לקום מפניהם. לעומת זאת, כשנכנס ר' דוד הצעיר הוא התאמץ ולמרות ייסוריו עמד לפניו מלוא קומתו. כשחלשה דעתם של החכמים הקשישים, הסביר להם ר' יהודה כי אכן הוא תשוש מאוד, אולם כשנכנס ר' דוד הודיעו לו מהשמיים כי אדם קדוש בא לבקרו ועליו לקום לכבודו, וזו הסיבה שבגללה התאמץ מאוד ועמד. כך נודע בירושלים שמו של ר' דוד ורבים החלו נוהרים לפתחו. הקים את שכונת מחנה ישראל שמחוץ לחומות.
