מכתב מיוחד ומרגש מאת השר הצדיק משה מונטיפיורי, מגדולי תומכי התורה בדורו, אל רבי ישראל קושטא זצ"ל, רבה ומנהיגה של קהילת ליוורנו.
נדירות: רוב מכתביו של מונטיפיורי, שנכתבו בדרך כלל על ידי סופרו אליעזר הלוי, כתובים באנגלית. לפנינו מכתב מיוחד שנכתב בעברית, ומלבד חתימתו של מונטיפיורי באנגלית, על המכתב שלפנינו, חתם גם בעברית, לעומת רוב המכתבים בהם חתם אך ורק באנגלית. בנוסף לכך רשום המכתב על נייר רשמי של מונטיפיורי, הנושא בראשו את הלוגו שלו.
לפנינו אם כן מכתב נהדר ונדיר בסגנונו, ואף מיוחד מצד תוכנו, כפי שיוסבר להלן.
תוכן המכתב: משה מונטיפיורי מאשר שקיבל מהרב קושטא "שני ספרי קבלה [=קבלות] מאת עושי מלאכת הבונים והשומרים והשוערים", וכן מודה לו על "הבטחתו ללכת אי"ה מדי חדש בחדשו לראות אם המקום נקי מעשבים ומעפר ומדבר אחר", וכותב: "עם הכסף הנשאר בידו יעשה כל מה שלבו חפץ בלי הודיעני דבר".
בסיום המכתב הוא מברך את הרב קושטא ברכות נדירות, שאינן מצויות במכתביו האחרים של מונטיפיורי, ומבטאות את אהבת התורה שלו:
"הבוחר בציון יברכהו וישמרהו ויזכה לשבת באוהל תורה מתוך רב טוב ועונג, כאוות נפש מוקירו, המעתיר בעד טוב עמו, משה מונטיפיורי".
חשיבות הפריט: זהו מכתב מיוחד במינו, אשר בו באה לידי ביטוי אהבת התורה של מונטיפיורי, אשר ממנה ינקה פעילותו של השר הצדיק למען עם ישראל וארץ ישראל. הוא זה שלמעשה החזיק וביסס את לא רק המפעל האדיר של יישוב ארץ ישראל, אשר בעיקר על כך נודע שמו, אלא גם החזיק את מוסדות התורה בארץ הקודש, וכמה ממוסדות התורה בחו"ל.
כותב המכתב, משה מונטיפיורי: הדמות הלאומית הנערצת ביותר באותה תקופה, בשל מעשיו הנשגבים לעזרת אחיו היהודים, והכל מתוך אהבתו האדירה לעם ישראל. "המעתיר בעד טוב עמו", הוא חותם במכתב המיוחד שלפנינו.
למעלה ממאה שנים חי משה מונטיפיורי, ואת כל ימיו הקדיש כליל לטובת העם היהודי. הוא קנה לו שם עולם בפעולותיו הכבירות לטובת עם ישראל על כל פזוריו: באירופה, באסיה, באפריקה, ובמיוחד למען הישוב היהודי המתחדש בארץ ישראל, אשר אי אפשר לתאר את קיומו מבלי עזרתו של מונטיפיורי. הודות למעמדו הרם, סגולותיו הנפשיות והשפעתו הנעלה, נעשה האיש מעין שגרירם של היהודים. הוא הופיע כדמות מופלאה וכמלאך גואל ומושיע, ובבתי ישראל רבים בדור הקודם היתה תלויה תמונתו של השר הצדיק – יחד עם תמונות הגר"א מוילנה, רבי יצחק אלחנן ספקטור מקובנה, ועוד. לא היה כמעט בית יהודי בכל רחבי תבל – מרוסיה ועד מרוקו, מאוסטריה ורומניה עד למצרים וסוריה וארץ־ישראל – שלא היתה תלויה בו ב״כותל המזרחי״ תמונתו הפטריארכלית של השתדלן הישיש, בכיפה השחורה על ראשו, בלבושו האופייני. המוני בית ישראל העריצו אותו, רקמו אגדות סביבו ושרו שירים לכבודו. רבבות יהודים נשאו על שפתותם בהתפעלות ובחרדת קודש את השם הנכבד "מונטיפיורי". השם הזה היה לסמל הגדולה והכבוד, הנדיבות והצדקה, הישועה והרחמים.
אהבת תורה: מונטיפיורי היה מוקיר רבנן. אהבתו לתורה היתה רבה. בכל מקום שהיה מגיע, היה מקפיד להיפגש עם גדולי התורה וגדולי האדמו"רים. בשנת תרכ"ז הקים בעיר מגורו ראמסגייט בית מדרש בשם "אוהל משה ויהודית", בו למדו קומץ אברכים מעולים, אשר הוא החזיקם בכספו. "מונטיפיורי היה בר אוריין, ובכל יום שנה פרקו בתלמוד עם תוספות ומפרשים", העיד אחד מבני דורו במאמר שפרסם בעתונות.
הנמען: רבי ישראל קושטא (1819 – 1897), רבה ומנהיגה של הקהילה העתיקה בליוורנו, עד לפטירתו. חיבר פירושים לתנ"ך, פיוטים ותפילות, כמו גם מחקרים בחכמת ישראל. נוסף על אלה היה גם מהדיר ומילונאי. הוא ההדיר מחזורי תפילות. חיבר מספר שירים אשר היו מושרים על ידי ילדי איטליה בבתי הספר היהודיים עד מלחמת העולם השניה.
בין חיבוריו: ישיר ישראל, מודע לבינה, תפילה לישראל.
גודל: 25 ס"מ.
מיקום: רמסגייט, אנגליה.
שנה: תר"מ [1880].
מצב: טוב וסביר. כתמים קלים. נקבי עש זניחים. סימני קיפול.
