רבי ברוך מרכוס:
רבי ברוך מרכוס נולד בעיירה רוטבו הסמוכה לעיר קובנה בליטא. הוא למד אצל אחד מאבות תנועת המוסר – הסבא מקלם, וכן למד מספר שנים בישיבת סלובודקה. בליטא גם הוסמך לרבנות. נשא את אסתר בתו של הרב נתן גינזבורג שהיה מהנדיבים בעיר העתיקה בירושלים בעל טחנת הקמח הממונעת הראשונה בעיר העתיקה. לאחר נישואיו עלה לארץ ישראל על סמך רישיונות עלייה של משפחת אשתו ולכן נקרא בתחילה מאיירס.
לאחר תקופה בה התגורר ביפו, עבר לירושלים, שימש כמנהל "בית המוסר" שבחצר שטרויס, ולאחר מכן שימש כר"מ בישיבת תורת חיים. כמו כן ייסד וניהל, יחד עם הרב שמואל הלל שינקר, את ישיבת אור חדש.
בשנת תרס"ז 1906 נבחר לשמש כרבה הראשון של חיפה, ושימש בתפקידו 55 שנה.
היה מגדולי גאוני ארץ ישראל וממניחי היסוד לרבנות בארץ ישראל בזמן העליות הראשונות.
בשנת תרע"ד השתתף במסע המושבות המפורסם בראשות הגראי"ה קוק זצ"ל
חצר שטרויס ובית המוסר
חצר שטרויס היא חצר בסגנון הישוב הישן, כלומר קומפלקס דירות, שנמצא עד היום ברחוב ע"ח בשכונת מוסררה בירושלים.
במרכז חצר שטרויס הוקם במימונו של שטרויס מבנה לישיבת אור חדש, שנוסדה על ידי קבוצה מתלמידי "הסבא מקלם" בראשות רב ברוך מרכוס והרב שמואל הלל שינקר.
חצר שטרויס הייתה מרכז של תורה ומוסר בירושלים. במקום התגוררו גדולי המוסר המפורסמים שבדור, שעלו מליטא והתיישבו בירושלים, ובהם: רבי יצחק בלאזר, רבי נפתלי אמסטרדם, רבי צבי לויטן, רבי יצחק מלצן ורבי אריה לייב ברוידא, אחיו של "הסבא מקלם". הקשר של השכונה לתנועת המוסר היה חזק כל כך עד שנהגו לומר בדרך הלצה כי מקור שם השכונה 'מוסררה' הוא מן המילה 'מוסר'. קבוצה מיהודי ירושלים, קבעו אף הם את מקום לימודם בחצר, ונודעו אף הם בהתמדתם ובהנהגות פרישות ומוסר. ביניהם הרב מאיר הלר, הרב צבי הירש ויספיש (נכדו של הרב נחום משאדיק), הרב שמואל תפילינסקי, הרב יונה ראם, הרב אליהו ברוך פרלמן, הרב חייקל מילצקי, הרב יהודה הולצמן והרב זליג לייב לוין. אף הרב הרב צבי פסח פרנק, היה מדיירי המקום.
הגלויה שלפנינו היא מהימים הראשונים של מעברו לחיפה, עם קבלתו את הרבנות שם. היא עוסקת בתמיכת הנדיב.
הנמען של הגלויה, הנדיב ר' אליהו שטרויס, הוא ככל הנראה אחיו או בנו של ר' שמואל שטרויס שמהונו הוקמה החצר ובית המוסר.
מצב: טוב