מכירה 35
פריט 105:
אוסף מסמכים מקוריים ונדירים מאחת הפרשיות הסוערות ביותר שידעה ירושלים במאה ה-19 – פרשיית כולל אמריקה. [ראה להלן רקע]
1. מכתב נידוי על ר' משה צבי הוכשטיין מראשי הכולל בניו יורק, מתאריך אייר תרנ"ז, בכתב ידו וחתימתו של רבי מרדכי פיינשטיין מימי שבתו ברבנות נאווי אלכסנדראווסקי. ממוען אל רבי יעקב יוסף הרב הכולל בניו יורק. עם חותמתו הרשמית. נתון בתוך מסגרת עץ.
2. מכתב מאת "גבאי מחזיקי עניי ארץ ישראל דנויארק" מתאריך ניסן תרנ"ז, ממוען אל עולי אמריקה הדרים כעת בירושלים, בו מתריעים הם בהם "כי לא יפרשו מן הצבור לבנות כולל חדש למורת רוח כל בני ארצינו הרבנים הגאונים והמתנדבים בעם…" ובסופו אף מאיימים "ואם לא אז נפקיד על מנהלי בית ועד הכללי לסגור פתחם מליתן איזה עזר ותמיכה לאנשי אמעריקנים, עד אשר יכניעו תחת דברי השלום ויחדלו הקולות והמריבות…" חתומים הגבאים "מנשה פלעקספנדער גבאי ראשון, דובער זילבערמאן מ"מ דק"ק תפארת ישראל סופר ומזכיר" וחותמתם הרשמית.
3. מכתב בכתב יד מתאריך אדר ב' תרס"ב, מאת מנהלי התלמוד תורה ובית החולים ביקור חולים בירושלים. "למע'כ ידידי הרא'מ אייזינשטיין ני"ו" "בטובו לסלק למנהלי בית הועד הכללי את הסך… המגיע להם משם המפעלים ת"ח [תורת חיים]… מדינות אנגליא ואפריקא…".
4. חמשה עמודים "חשבון הכנסה" מהשנים תרנ"ג ותרנ"ה, דוחות פירוט התורמים מוושינגטון, פארטשעסטער ופיצבורג. בגב אחד הדפים מופיע "מזרחים".
5. מכתב עם פירוט שמות תורמים לצד הסכומים שתרמו, מאחוריו חותמת הוועד הכללי: "נשלחו הקבלות" עם ציון התאריך – כסליו תרס"א.
6. עשרה דפי פנקס עם פירוט שמות הנתמכים עם חותמת "נשלחו הקבלות" של הועד הכללי עם הוספת תאריך: טבת תרס"ג.
סה"כ 17 מסמכים נדירים, פגמים שונים, רובם במצב טוב
רקע: בשנת תרכ"ו | 1866 נוסד הוועד הכללי 'כנסת ישראל' על שם רבי מאיר בעל הנס, גוף שאיגד תחתיו את כל הכוללים שפעלו עד אז בארץ ישראל, ולמעשה שימש כנציגות הרשמית של הקהילות האשכנזיות והוסמך לטפל בכל צרכיהן, כולל תמיכה בעניים, הקמת ארגוני צדקה וחסד, הקמת מוסדות חינוך ותלמודי תורה, ובהמשך גם הרחבת היישוב היהודי בירושלים ומחוצה לה. הוועד הוקם בעידודו של רבה של ירושלים, רבי שמואל סלנט ובתמיכתו הרוחנית של האדמו"ר מקאליש, ורבי מאיר אוירבך בעל ה"אמרי בינה". הרוח הפעילה ויוזם הוועד המאוחד היה רבי יוסף ריבלין, ששימש במשך שנים כמנהלו. עמידתם של אישים אלה בראש הוועד הקנתה לו יוקרה ומעמד ומשכה אליו תורמים רבים מהארץ ומהעולם, אשר הקדישו לו סכומי כסף רבים ואף נכסים המשמשים אותו עד ימינו כהקדש.
לאחר בואו של רבי יהושע לייב דיסקין – המהרי"ל, לירושלים, הקים בשנת תר"ם את בית היתומים 'דיסקין' בחצר ביתו, זאת כמענה לבתי היתומים של המיסיון או ל"בית היתומים הברליני" של חוגי המשכילים. דבר זה עורר את זעמם/חששם של אנשי הממסד הפרושי, כי מוסד עצמאי יפגע באיסוף הכספים הכללי שלהם. בתרנ"ב, כאשר שלחו הפרושים דין וחשבון לאמריקה על מוסדותיהם, התעלמו לגמרי ממוסדות החסידים ומוסדותיו של הרב דיסקין. כאשר ניסה המהרי"ל בתורו לאסוף כספים באמריקה לטובת מפעלו, יצא הרב סלאנט נגדו בטענה כי הדבר פוגע בהכנסות 'הועד הכללי'. המהרי"ל הגיב בטענה כי הועד הכללי, למרות הכנסותיו העצומות, אינו מתפקד כראוי ואין בו כל תועלת. בשנת תרנ"ו, לאחר מחלוקת פנימית נוספת שהתגלעה בנוגע לכספים וסמכויות שהובילה לפרישת כולל וורשא מהוועד הכללי, וסכסוך נוסף בעניין תקצובם של יוצאי ארצות האיסלאם, פורסם לראשונה דו"ח התרומות מכל מדינה, הפרסום העלה את העובדה שעיקר התרומות מגיעות מאמריקה, נתונים אלו גרמו לדרישה של קבוצה מיוצאי אמריקה, בראשות אליעזר שפירא, לקבל מכספי החלוקה סכום גדול יותר מיוצאי אירופה כדין עניי עירך קודמים. ומשלא נענו, הקימו הללו כולל משלהם בתמיכתו של המהרי"ל דיסקין, למזכירו הכולל בירושלים מונה רבי יעקב אורנשטיין, תלמידו המובהק של המהרי"ל.
ראשי הוועד הכללי נאבקו בחריפות בתכנית עולי אמריקה, זאת בעקבות הקיצוץ הצפוי בהכנסותיהם מיהדות ארצות הברית. והמעניין הוא שגם באמריקה הייתה התנגדות לייסוד הכולל. בתאריך ט"ו באב תרנ"ו פרסם רבי שמואל סלנט כרוז בו הוא מודיע "כי חורבן הועד הכללי חורבן הישוב כולו הוא". בעמדתו תמכו האדמו"ר רבי דוד צבי שלמה בידרמן מלעלוב, רבי זלמן בהר"ן ורבי יצחק בלאזר. מגיני הכולל מאנשי היישוב הישן היו רבי ישעיה אורנשטיין ובנו רבי יעקב, תלמידיו של המהרי"ל דיסקין, שעל אף היותם יוצאי אירופה, נחלצו להגן על עמדת יוצאי אמריקה מפני ראשי הועד הכללי.
הסכסוך גרם למתח רב בין הפלגים ביישוב הישן, והאש לובתה במאמרים הדדיים מעל גבי העיתונות העברית המודפסת, אנשי הועד הכללי ארגנו הפגנה ליד ביתו של המהרי"ל דיסקין. דבר ההפגנה פורסם בעילום שם בעיתון 'הצפירה'. ראשי 'הועד הכללי' החרימו את מפרסם הידיעה, אך נתקלו בהתנגדותו של המהרי"ל שביטל את החרם. [למעשה אכן השתתפו כמה מאות איש בהפגנה, וזו הסתיימה בהתפרצות לישיבתו "אהל משה", כתוצאה מכך קיבל הקונסול האמריקאי את המהרי"ל כנתין כבוד של ממשלת ארצות הברית]. חוגי המשכילים בתורם ניסו תחילה לטעון לזיוף חתימתו של המהרי"ל דיסקין, ומשאישר כי הדבר אכן נעשה בהסכמתו – ניסו לייחס לו ניסיונות השתלטות על הממסד הפרושי בירושלים, מנגד הדפיסו תומכי הכולל כתבי פסלתר רבים בגנות הוועד הכללי בחתימותיהם של בני הכולל, כאשר רבים מהם פרסמו לאחר מכן שחתימתם זויפה. לאחר מכן נטען כי ראשי הוועד הכללי כפו עליהם לפרסם הכחשתם. לאחר עליות ומורדות וניסיונות פשרה שלא צלחו, נשאר הכולל על כנו לצד הכוללים האחרים.
שתף את הלוט:
