"ופרצת..." מכתב מהרבי מיום כ"ד טבת הילולת 'בעל התניא' בו מאחל הרבי "ונזכה בקרוב... נחלה בלי מצרים" עם תוספת בכתב יד "לבשורות טובות ולאורך ימים..." - תשכ"ז
מכתב מוקלד במכונת כתיבה, על נייר מכתבים רשמי של הרבי, אשר נכתב בזמן ובתאריך מיוחד (אליו מתייחס הרבי בהמשך) – עש"ק אחר חצות כ"ד טבת יום הסתלקות הילולא של כ"ק אדמו"ר הזקן שנת תשכ"ז. במהלך המכתב מגולל רבינו בשורות ארוכות את גודל מעלת זקינו בעל ההילולא וגודל מעלת יום ההילולא עצמו, "אשר "בחד קטירא אתקטר בי' בקוב"ה מעודו על הארץ" ובעת ההסתלקות "אליו נשא את נפשו בשמחה וטוב לבב" ו"כל מה שעסק כל ימיו עלו עם שורש נשמתו בעלוהו בשעה ההיא" [ההדגשות במקור] בהמשך כותב רבינו מילים יקרים בהם מגלה טפח ממעלת רבינו הזקן בעל התניא "אשר כשמו שניאור כן הוא – נגלה דתורה ופנימיות התורה (תורת החסידות)." בסוף מסיים בברכתו "ונזכה בקרוב בתכ"י [בתוך כל ישראל] לקיום היעוד והאכלתיך נחלת יעקב אביך, נחלה בלי מצרים וכמ"ש ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה. בברכה הוסיף בכתב יד קדשו "לבשו"ט ולאיוש"ט" [לבשורות טובות ולאורך ימים ושנים טובות] וחתימת יד קודשו. אח"כ כותב הרבי התנצלות על התעכבות המכתב עם אזכור מעניין, ומראי מקומות על הנושאים שחידש במכתבו.
הרבי מחב"ד – האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון מליובאוויטש זצ"ל – הנשיא השביעי בשושלת חב"ד (י"א בניסן תרס"ב – ג' בתמוז תשנ"ד | 18/04/1902 – 12/06/1994).
מקבל המכתב: הרב אלכסנדר סנדר יודאסין – מחשובי רבני חב"ד בארץ הקודש, רב הקהילה החסידית ביפו במשך קרוב ליובל שנים, חבר הבית דין ומחבר ספרים על הש"ס וספר התניא. נולד בבלארוס ולמד בבחרותו בישיבת 'תומכי תמימים' ליובאוויטש אצל הרבי הרש"ב, לאחר מלחמת העולם הראשונה הקים סניף של תומכי תמימים בעיר חרסון באוקראינה וקיבל הסמכה לרבנות מהרב דוד צבי חן. המקובל רבי לוי יצחק שניאורסון – אביו של הרבי האחרון מחב"ד היה המסדר קידושין בחופתו. היה בקשרי אדוקים עם הרבי הריי"צ והוא נאסר מס' פעמים על ידי הסובייטים בשל פעילותו בשליחותו. בשנת תרצ"ד עלה לארץ ישראל והתיישב בתל אביב שם מונה מאוחר יותר לרבה של קהילת חב"ד ביפו אותה מילא במשך קרוב ליובל שנים. היה בקשרי מכתבים הדוקים עם הרבי הרמ"מ מחב"ד. בעל מחבר: "תומכי תמימים" – על הש"ס, ו"הלקח והלבוב" – פירוש על ספר התניא. נפטר ביום ח' בכסלו תשמ"ג.
