ספר זמירות ישראל של מנדלסון על תהילים חלק ראשון, עם ביאור הספורנו -ברלין תקמ"ה | 1785 . מהדורה ראשונה. משה מנדלסון (תפ"ט-תקמ"ו; מכונה גם "משה בן מנחם" או "משה דעסוי"), פילוסוף והוגה דעות, מאבותיה של תנועת ההשכלה היהודית-גרמנית. דמותו של מנדלסון עוררה התנגדות עזה בקרב קהילות היראים. כבר במהלך הדפסת חומשיו החלו להתנגד להם רבים מגדולי ישראל. בין המתנגדים למנדלסון וחיבוריו נמנים רבי רפאל הכהן מהמבורג, בעל ה"הפלאה", תלמידו בעל ה"חתם סופר" (ידועה מליצתו: "ובספרי רמ"ד אל תשלחו יד"), ותלמידו רבי עקיבא יוסף שלזינגר בעל "לב העברי", וכך גם כל גדולי החסידות, ובראשם בעל ה"בני יששכר" בחיבורו "מעיין גנים". בדרשה מפורסמת שנשא בעירו פרנקפורט תקף בעל ה"הפלאה" את ה"ביאור" ומחברו במילים חריפות: "…נבלה נעשתה בישראל בפרהסיא ואין מוחה בידם, וחדשו פירוש על תורתנו הקד' אשר בדו מלבם דברי שטות והבלים… וראיתי המראה הזאת, נבהלתי והייתי מרעיד וארכבותי דא לדא נקשן, הנשמע אפקרותא כזה, שיעמוד בער איש אחד המשוקע בטומאת בית הסתרים המסיח לפי טומאה בוקעת ועולה, לומר קבלו דעתי ופירושי על התורה בלשון עלגים, ותשליכו כל דברי חז"ל הגמרא ומדרשים ומפרשי התורה הנחמדים מזהב ומפז… ובווילנא שרפו אותם לעין כל, זכאי חולקיהון קמא מרי מלכא קדישא אשר קנאו קנאת ה' צבאות…". עם זאת, נשמעו גם קולות מתונים יותר ביחס אל מנדלסון ובפרט אל החומשים עם ה"ביאור". ידוע כי החומשים עם ה"ביאור" היו נפוצים בבתיהם של יהודים אורתודוקסיים, בעיקר אצל יהודי ליטא וגרמניה, ואף היו גדולי תורה שחיבבו את החומשים והביאו מה"ביאור" בספריהם. כך לדוגמה, ברשותו של רבי יוסף זונדל מסלנט היו החומשים עם ה"ביאור", ובמקום אחד הגיה ומחק שורות שהתנגד להן (פרץ סנדלר, הבאור לתורה של משה מנדלסון, עמ' 216 בהערה). ניתן לציין את רבי צבי הירש אב"ד ברלין, ובנו רבי שאול, שהסכמותיהם הנלהבות מתנוססות בתחילת חומש שמות של ה"ביאור". כמו כן, רבי אלעזר פלקלס, גדול תלמידי ה"נודע ביהודה", מביא מחומשים אלו עשרות פעמים, ומנדלסון מכונה אצלו "החכם המפורסם לרבים". גם בספר "הכתב והקבלה" מובאים פירושי מנדלסון לרוב; וכך הדבר אצל רבי שמואל שטראשון (הרש"ש) בהגהותיו לתלמוד ולמדרש רבה, ואצל רבי יוסף זכריה שטרן, בספר השו"ת שלו "זכר יהוסף". רבים מרבני גרמניה האורתודוקסיים היו משתמשים בחומשים אלה ומצטטים מהם, גם אם לא באזכור מפורש של המקור. ראויה לציון גם הסכמתו של רבי משה מייזליש, מחשובי תלמידיו של בעל התניא (נדפסה בקובץ ישורון, ט, עמ' תשלט) הכותב על מנדלסון והחומשים שלו: "…שפר התורה אשר עשה משה בתרגומו, אדם גדול בענקים גדול מרבן שמו, להיות כל איש שורר ומדבר כלשון עמו…". רבי אברהם אליהו קפלן מספר כי זקנו היה יושב ומעיין בערב שבת בפרשת השבוע מתוך חומש עם ה"ביאור", וכשמאן דהוא תמה על כך, הסביר כי הבעיה העיקרית של החומשים עם ה"ביאור" היא דווקא ההקדמה (המבוא) לספר ולא ה"ביאור" עצמו (בעקבות היראה, עמ' קלט-קמ). בספר "תולדת אדם" (דיהרנפורט תקס"א), תולדות הגאון רבי זלמל'ה מווילנא, מאת המגיד רבי יחזקאל פייוויל מווילנא, מופיעים קטעים שלמים מהמבוא שלפנינו. הקטעים הועתקו מילה במילה, מבלי לציין את מקורם.
