ספר נפש החיים, "יראת ה' לחיים, קונטרסים מכתבי קודש של הגאון האמיתי… כקש"ת מו' חיים נ"ע האב"ד ור"מ דק"ק וולאזין אשר יקרא בחתימתו בכתיבתו בשם נפש החיים…". מוסר וקבלה עפ"י הגר"א. ספרו המפורסם ביותר של רבי חיים מוולוז'ין, גדול תלמידי הגאון מווילנא ומייסד ישיבת וולוז'ין. בספר הוא פורס את משנת רבו הגר"א, הוא נכתב כאלטרנטיבה לרעיונותיה המחודשים של תנועת החסידות, ורבי חיים מבקר בו בחריפות את הרעיונות החסידיים. נכדו, הרב מבריסק כינה את 'נפש החיים' "שלחן ערוך בהשקפה".
במהדורה זו הראשונה נכתב בשער ד' פרק א': "והן עתה בדורות הללו בעוה"ר נהפוך הוא השפלה הגבה והגבוה השפל…" אשר נשמטו במהדורות הבאות בניסיון לרכך את הנימה האנטי חסידית של הספר (בעותק שלפנינו ניכר שנעשה ניסיון למחוק שורה זו). מהדורה ראשונה שנדפסה בווילנא והוראדנא בשנת תקפ"ד [1824]. סטפנסקי ספרי יסוד 478. וינוגרד הגר"א 1417. במקור: [6], יז; י; ח, [1]; ד; יז דף.
בעותק זה חסרים 6 הדפים הראשונים, חלק קטן מדף השער נותר והודבק ע"ג הפורזץ, 2 הדפים הראשונים ודף ז' בלויים וחסרים מאד. קרעים עם פגיעות קלות בדפים ג, ד וח'. מעט קרעים בשוליים העליונים של הדפים, מעט נקבי עש, כתמי זמן. רוב הדפים בריאים ובמצב טוב. כריכה בלויה, ככל הנראה מקורית.
בשרידי שער הספר ובדף האחרון
חתימת ידו של תלמיד המחבר – רבי יעקב מלוצין (ראה להלן), על גבי הכריכה והפורזץ חתימה של הגה"צ רבי ישעיהו חשין "בחצר ר' יהודה החסיד זצ"ל". לאורך הספר חותמות רבות של בית
"מדרש אליהו" לזכרון הגר"א מווילנא בעיה"ק ירושלם. מס' תיקונים בכתב יד שלא נבדקו.
רבי יעקב זאב מלוצין (נפטר תרל"ה), בן רבי מנדל זאב תאומים – מתלמידי הגר"א. מראשי עליית תלמידי הגר"א לארץ ישראל ומהבולטים בחכמי ירושלים מעדת הפרושים וממקימי הישוב היהודי בארץ הקודש. מגדולי תלמידי ישיבת וואלוז'ין בימיו של רבי חיים מוואלוז'ין. היה מהעסקנים המובילים בהשגת הרישיונות לחידוש חורבת רבי יהודה החסיד ומגבאי בית המדרש ושומר "חותם חצק"מ" אשר עפ"י המסורת נמסר ע"י הגר"א לתלמידיו שעלו ארצה, היה ממקימי "עץ חיים", ושימש כשד"ר לטובת "ביקור חולים". בשל היותו מדקדק נודע נשלח ע"י חכמי ירושלים לארם צובא כדי לבדוק את ה"כתר" הנודע. בנו רבי יהושע אימץ לשם משפחה את השם "יעקובזון" ע"ש אביו והוא אבי משפחת יעקובזון הירושלמית הנודעת.
בית "מדרש אליהו" לזכרו של הגר"א בעיר העתיקה בירושלים נוסד בשנת תרנ"ח ע"י נכד הגר"א רבי אליהו לנדא במלאות 100 שנים לפטירתו, ובו הושם דגש מיוחד על הקמת ספריה אשר תרכז את אוצרות הרוח של העם היהודי, בניסיון להוות תחלופה הולמת לבית מדרש אברבנאל – לימים הספרייה הלאומית, אשר הוחרמה באותה עת ע"י רבני ירושלים.
