מכתב ביידיש בחתימת יד קודשו של האדמו"ר מסקולען רבי אליעזר זוסיא פורטוגל זצ"ל עם התייחסות לאפשרות עלייתו לארץ ישראל – ברוקלין תשכ"א – שנה לאחר יציאתו את מסך הברזל.
במכתב כותב רבינו "וועגן עולה קיין ארץ ישראל, בין איך זייער משתוקק זען דאס היילקע לאנד, אבער לויט די היינטיקע אומשטענדן איז עס מיר ליידע דערוויל אונמעגלעך" (בתרגום חופשי – בנוגע לעלייה לארץ ישראל, אני מאד משתוקק לראות את הארץ הקדושה, אבל לפי הנסיבות כיום, זה לצערי לא אפשרי לעת עתה).
עוד כולל המכתב התייחסות לבריאותה של הרבנית, והתייחסות לאדם בשם משה "משה'לע האט 8 קינדרערלעך בלע"ה זענען ב"ה געזונט". ככל הנראה מדובר באחד מאלפי היתומים אותם גידל רבינו וטיפח במהלך השנים.
מכתב מוקלד במכונת כתיבה, בתוספת שורה בכתב יד קודשו של רבינו "בברכת התורה הנצחית והגאולה השלמה במהרה בימינו אמן ידידו עוד הק' אליעזר זוסיא פורטוגל".
18X30 ס"מ. סימני קיפול, מצב טוב.
האדמו"ר רבי אליעזר זוסיא פורטוגל מסקולען זצ"ל (תרנ"ח – תשמ"ב) האדמו"ר הראשון לבית סקולען, מייסד בתי החסד ליתומים "חסד לאברהם", עסק בשחרור יהודים ממאסר בכלא השלטון הקומוניסטי ופעל רבות ונצורות לשיקום ניצולי השואה במיוחד ברומניה. בהיותו בן 17 שנים בלבד הוכתר לרבה של העיר סקולען כממלא מקום אביו, ולאחר כ-20 שנה העתיק את מגוריו לצ'רנוביץ שם לאחר מלחמת העולם השנייה החל לפעול למען הצלת יהודים ובעיקר למען הענקת עזרה לילדים יתומים שניצלו. ביתו נהפך לבית יתומים בו התגוררו מאות ילדים יתומים, שבחלק ממסמכי הרישום שלהם אף נרשם כי הם ילדיו הביולוגיים. לאחר החרפת מצב יהודי העיר צ'רנוביץ בשל רדיפות הבולשביקים הבריח רבינו את הילדים היתומים לעיר בוקרשט שברומניה.
הקומוניסטים המשיכו לרדוף אותו בשל פעילותו אולם הוא המשיך בפעולותיו ללא מורא עד לאחר שנכלא בשנית עם בנו – האדמו"ר רבי ישראל אברהם, בא' בניסן, תשי"ט, אז הופסקה פעילותו. רבנו ובנו נכלאו בנפרד במשך חמשה חודשים. בערב שבת 'נחמו' שוחררו, אך נאלצו לשבת בכלא עוד כמה ימים מכיוון שלא רצו לחלל את השבת. בר"ח ניסן תש"כ הצליח לצאת את גבולות רומניה ועלה לארה"ב שם השתקע בשכונת קראון הייטס בברוקלין, ייסד בית כנסת והמשיך לפעול להצלת יהודים ניצולי שואה.
התפרסם בניגוניו הרבים הספוגים (ביניהם הניגון הנודע: יודע בגוים… תבוא לפניך אנקת אסיר…) באהבת ד' ורוויים ערגה וכיסופים לגאולה ומסוגלים ליראת שמים. ניגונים שהתפרסמו בכל תפוצות ישראל ואומצו בשולחנות השבת ותלמודי התורה והיכלי הישיבות הקדושות.
