מכירה 44
פריט 084:
חיבור "כנור ציון" ובו אסופת שירים ציוניים, מימי כתבי הקודש עד ימינו, כן הכניס המלקט קטעים מנביא ישעיה, ירמיה, יחזקאל, איכה ותהלים, עובר לתפילות ופיוטים מאת רבותינו הראשוניים כמו רבי יהודה הלוי ורשב"ג האבן עזרא ועוד, ולהבדיל את שירי ביאליק וטשרניחובסקי, כולל השירים "התקוה" ו"משמר הירדן" מאת נפתלי הרץ אימבר. יצא לאור "לכבוד הקונגרס הציוני הרביעי בלונדון" נדפס בוורשא תר"ס | 1900. [היה הקונגרס הגדול ביותר שנערך עד אז באוגוסט 1900]. ללא כריכה ושער, דפים מנותקים, קרעים בקצוות, נייר שביר, מצב כללי בינוני. בשער הקדשה המו"ל: "לרעי החביב יוסף וויינשטיין לאות זכרון עולמים מאת אוהבך יעקב רמון" מתחת הוסיף שורות פרידה חמות. יעקב רימון (1903–1973) היה משורר וסופר עברי דתי-לאומי. נולד למשפחה חסידית בעיר בייז'ון שבפולין. אביו, אפרים אליעזר גְרַנַט, היה רב וסופר. אחיו הבכור המשורר יוסף צבי רימון, עלה לארץ ישראל ראשון, ויעקב עלה עם הוריו ואחיו האחרים בשנת 1909. התגורר במשך כל חייו בשכונת מונטיפיורי בתל אביב (אביו היה מרבניה של שכונת נווה שלום). מצעירותו היה פעיל בתנועות תורה ועבודה, כתלמידו של הרב קוק. ומראשוני תנועת הפועל המזרחי. היה מראשי המתנגדים להצטרפות להסתדרות הכללית. בעקבות זאת הוא הורחק בשנת 1935 מהפועל המזרחי, יחד עם מאיר שמעון גשורי ויחיאל דונקלרוט, והשתתף בניסיון להקים את תנועת "הפועל המזרחי המקורי". כתב וערך עשרות ספרים, ביניהם סיפורת, שירה וספרות ילדים. בגיל 40 לערך התעוור רימון, אך למרות זאת המשיך בפעילותו הספרותית הענפה, שכללה פרסום שירי ילדים רבים בעיתון "הצופה לילדים". שירו "נרות שבת" נלמד בבתי-ספר וגני ילדים רבים והפך לשיר קבלת שבת נפוץ. בשנות החמישים והשישים היה פעיל, לצד אנשי ספר ואקדמאים שונים, באגודת הסתרים "אחים נאמנים", שהייתה בעלת תפישה ציונית-דתית. עבד שנים רבות במחלקה לעזרה סוציאלית בעיריית תל אביב. בעקבות חוויותיו כתב את ספרו "ילדים בעוני: מיומנו של עובד סוציאלי" בשנת 2006 התחדש העניין בשירתו, לאחר שיצא לאור קובץ עם מיטב שיריו (מבחר שירים) בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
שתף את הלוט:
