תלמוד בבלי השלם נדפס במינכן היידלברג שנת תש"ט | 1949. שער בחלקו
בדיו אדומה, שני כרכים הנם קטנים יותר מהאחרים, מדפוס ירושלים תשי"ז | 1957. המכילים את מסכתות שבת, עירובין, וראש השנה. חלק כריכות מנותקות, 18 כרכים מלבד פגמים בודדים – שמורים במצב טוב.
בכל כרך בדף הפורזץ חותם הבעלות:
"ברוך בהה"צ מוהר"י זצללה"ה מויז’ניצא חיפה, רח’ ביל"ו 16". ובכמה כרכים ישנה גם את חתימת ידו הקדושה:
"ברוך הגר חיפה רמת ויז’ניץ". העותק מעוטר במספר מקומות,
בהערותיו בשולי הגיליון המעידים על הידוע ומפורסם מכבר – למדנותו המופלגת של רבינו ושליטתו הרחבה בש"ס ופוסקים, לעתים ציין רבינו מראי מקומות גם לדברי המפרש עצמו במקום אחר, כדברי תורה שעניים במקום אחד ועשירים במקום אחר.
רבי ברוך הגר מסערט ויז’ניץ (תרנ"ה – תשכ"ד) בן רבינו בעל ה’אהבת ישראל’ מויז’ניץ. חבר מועצת גדולי התורה. מכונה על שם ספרו ‘מקור ברוך’ על התורה. היה ת"ח עצום ונסמך לרבנות אצל גדולי התקופה, רבי מאיר אריק ורבי אברהם מנחם מנדל שטיינברג. בזיווג ראשון נישא לבתו של רבי ישכר דב רוקח – המהרי"ד מבעלז, כיהן ברבנות בערים פוילען וקוצמן ובשנת תרצ"ו היה לרבה הראשון של סירט שבבוקובינה, שם הקים את ישיבת ‘בית ישראל ותמכין דאורייתא’ ועמד בראשותה, עד לגירוש היהודים בימי השואה, אז עמד בראש גולת טרנסניסטריה ודז’ורין ועסק רבות בעסקנות ציבורית לרווחת הנדכאים ובהמשך הניצולים, לאחר המלחמה שהה באנטוורפן ולמרות תחנוני התושבים סירב לתפקיד הרבנות, באומרו שחפץ בכל מאודו לעלות לא"י, בשנת תש"ז מימש את חזונו ועלה לארץ ישראל, את משכנו קבע בעיר חיפה, ובהיותו איש חזון נימק רבינו טעמו שברצונו להפריח את השממה הרוחנית ששררה שם, כשמספר שנים לאחר מכן אכן ייסד את שכונת ‘רמת ויז’ניץ’ במורדות הכרמל, היה נואם בחסד עליון ובכל כינוסי אגודת ישראל בה היה חבר נשמע קולו חוצב הלהבות, חיבר מספר חיבורים ביניהם גם אחד מקיף על שו"ע ‘חושן משפט’ אך אלו עבדו לצערנו בצוק העתים בשנות הזעם. נטמן ליד אביו באוהל אדמו"רי ויז’ניץ על יד אביו רבינו בעל ה’אהבת ישראל’.
